וברש"י ועשית את הקרשים וז"ל הל"ל ועשית קרשים כמו שנאמר בכל דבר ודבר, מהו הקרשים, מאותן העומדין ומיוחדין לכך. יעקב אבינו נטע ארזים במצרים וכשמת צוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים. ואמר להם שעתיד הקב"ה לצוות אותן לעשות משכן במדבר מעצי שיטים, ראו שיהיו מזומנים בידכם. הוא שיסד הבבלי בפיוט שלו טס מטע מזורזים קורות בתינו ארזים (יוצר ליום ראשון של פסח) שנזדרזו להיות מוכנים בידם מקודם לכן עכ"ל.
המשכן והקרשים מראים האמונה ובטחון שהיה ליעקב אבינו, שאף שהיו גולים במצרים ועומדים ליכנס לשיעבוד קשה, מ"מ היה לו בטחון ואמונה לנטוע ארזים שידע שיגאלו ויצטרכו בעד עשיית המשכן.
ועיין ברמב"ן בהקדמתו לספר שמות שכתב דספר שמות הוא ספר הגאולה כולל בסופו בנין המשכן, משום דהגאולה לא נגמרה עד שחזרו למצב של האבות, שהשכינה היה שרוי בבתיהם. ולפי דבריו, המשכן מראה שחזרו למצב הקדום ונשלם גאולה, וזה מעצם מצות המשכן ולכן מראה על גאולת ישראל.
ויתר מכן הרי כתיב "ושכנתי בתוכם", ולא בתוכו דהקב"ה משרה שכינתו ע"י המשכן בין העם הישראלי ושכן אתם בתוך טומאתם. דבכל מצב, אף כשישראל חוטאים הקב"ה נמצא ביניהם עד שנבוא אל המנוחה והנחלה. והנה עיין בגמ' יומא (דף עב.), מאי דכתיב עצי שטים עומדים, שעומדים דרך גדילתן. דבר אחר שמעמידין את צפויין. וברש"י שמעמידין את צפויין וז"ל ציפוי הזהב מעמידין ע"י מסמרות, לשון אחר שלא התליעו ולא נפל ציפויין עכ"ל. וחסיד אחד אמר לי שכונת הגמ' שמעמידין את צפויין, היא שמעמיד את הצפיה לגאולה, וכדאיתא בגמ' שבת (לא.) דלעתיד לבוא ישאלו לכל אחד אם צפית לישועה, דהקרשים מעמידים את הציפוי לגאולה.
ועיי"ש עוד בגמ' דבר אחר עומדים שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין ת"ל עומדים, שעומדים לעולם ולעולמים. דזהו יסוד הקרשים העומדים שנצח ישראל לא ישקר, ותקותם עומדת לעולמי עולמים.
0 comments Leave a Comment