שבתות כגופין דמיין
כריתות (טז.) שבתות כגופן דמיין. רש"י מפ' כגופי מלאכות שונות, דהוי כקצר בשבת זו וטחן בשבת אחרת. ולק' עמ' ב' מבואר בגמ' דאם עשה חצי שיעור בשבת זו וחצי שיעור בשבת אחרת, אי שבתות כגופן דמיין פטור, אבל דוקא בשגגת מלאכות, ולא בשגגת שבת, ופרש"י דטעמא דפטור משום דהוי כקצר חצי שיעור וטחן חצי שיעור, והק' השטמ"ק בשם תוס' דא"כ אפילו בשגגת שבת יפטר דהא אפי' בשגגת שבת פשוט דקצר חצ"ש וטחן חצ"ש אינם מצטרפים.
עו"ק דר"א במשנה דן ק"ו שבת מנדה, ומבואר בגמ' לק' (יז.) דאי שבתות כגופן דמיין הוא דבעי ר"ע מיניה א"כ צל"פ דר"א דן ק"ו מבא על ה' נדות. וק' לפרש"י דשבתות כגופין היינו כמלאכות שונות, א"כ מה זה ענין לבא על ה' נדות.
והיה נראה דהא דשבתות כגופין דמיין, דפרש"י דהיינו כמלאכות שונות, הפירוש בזה דכמו בשגגת שבת דחייב על כל מלאכה ומלאכה, והוא משום שכל מלאכה היא שגגה אחרת, כמבואר בגמ' שבת (ע.) דהחילוק בין שגגת מלאכות לשגגת שבת משום דבשגגת מלאכות טובא שגגות הויין, ה"ה בשבתות הרבה אע"פ ששגג באותה מלאכה מ"מ חשבינן כל שבת לשגגה אחרת. דשגגת קצירה בשבת זו נחשבת לשגגה אחרת משגגת קצירה בשבת אחרת. דהאיסור לקצור בשבת זו נחשב איסור אחר מאשר האיסור לקצור בשבת אחרת.
ולכן דוקא בשגגת מלאכה הוא דאמרינן דשבתות כגופין, ולא בשגגת שבת. דהתם כיון שהשגגה היא בחשבון הימים, א"כ הכל שגגה א' (אא"כ ימים שבנתיים הויין ידיעה לחלק).
וממילא יש לבאר הדמיון לבא על ה' נדות, דרש"י לשי' דס"ל לעי' (ב.) דאומר מותר אנוס הוא, והא דחייב בא על הנדה פרש"י שם דהיינו ששכח שהיא נדה, ולפי"ז בבא על ה' נדות מיירי ששכח בכל א' שהיא נדה, וא"כ י"ל דגם שם ריבוי החטאות הוא מצד ריבוי השגגות, דכל נדה היא שגגה אחרת. והיינו דדן ר' אליעזר ק"ו לריבוי שבתות. ועוד, דאפילו אם שכח איסור נדה לגמרי, מ"מ הר"ז כשוכח איסור קצירה, דאי שבתות כגופין דמיין אמרינן דכל שבת היא איסור אחר, וה"נ דכותיה כל נדה היא איסור אחר, וק"ל.
אלא דיש לעי' בזה, דבמקו"א חקרתי בדין חילוק מלאכות בשגגת מלאכות, אם הוא נעשה ע"י ריבוי המלאכות, (אלא דבשגגת שבת כיון שהיא שגגה א' השגגה מצרפת), או"ד ע"י ריבוי השגגות. וכתבתי דתלוי במחלוקת רש"י ור"י שבת (עא.) בעשה קצירה אחת בשגגת מלאכה וקצירה אחת בשגגת שבת, דעת רש"י דאי"צ לדין גרירה רק הוא ככל חטא ששנה בו פעמיים בהעלם אחד. ודעת ר"י בתוס' דחייב אחד רק מדין גרירה. דתלוי בהנ"ל, דאם דין חילוק מלאכות הוא ע"י ריבוי שגגות א"כ בנידון דקצירה אחת בשגגת שבת וקצירה אחת בשגגת מלאכות יש אותו ריבוי שגגות כמו בקצירה וטחינה, וכמו דשם חייב שנים ה"נ כאן (אלמלא דין גרירה דסוכ"ס הוי שתי עבירות דומות בהעלם אחד). והוא דעת ר"י. ודעת רש"י צ"ל דחילוק מלאכות נעשה ע"י ריבוי מלאכות וכאן ששנה בקצירה אע"ג דחד בשגגת מלאכות וחד בשגגת שבת ל"ש ביה דין חילוק מלאכות.
ולפי"ז יקשה, מה לי דשבתות כגופין וכל שבת היא כמלאכה אחרת, אבל סוכ"ס כיון ששגג באותה מלאכה א"כ הכל שגגה א' ולמה לא תצרפם השגגה. אבל י"ל דהיא הנותנת, כיון שכל שבת כמלאכה אחרת ממילא דהשגגה במלאכה בשבו זו היא שגגה אחרת מאשר השגגה במלאכה בשבת אחרת. (משא"כ בשגגת שבת שהשגגה בחשבון הימים דזה ודאי שגגה א' אא"כ ימים שבנתיים הויין ידיעה לחלק.) וכן בנדה כיון שכל אשה כאיסור אחר, ממילא דהוי כשגגות שונות וליכא שגגה א' לצרף.
0 comments Leave a Comment